מתוך הסרט "מציצים"

תסריטאים: אורי זוהר ואריק איינשטיין

הדמות: אלי

"שלום. שלום מילי.

כן, אבל שלום אפשר להגיד רק שלום? תודה.

מילי, אולי היום לא? אני מתחנן בפנייך. אני רק חזרתי מההופעה. אני הרוס. אני קיבלתי היום מכות רצח. אני מבקש סליחה. אני יודעת שלא הייתי בסדר. אבל אני מתחנן בפנייך. תעזבי את זה היום, הא?

איך הילדה? מה בסדר? אבל אמרת שיש משהו באוזן. לא? היה רופא? למה לא? מה לא צריך מה?.

תקשיבי לי מילי, אני אומר לך שזה לא יגמר כל כך טוב. אני נשבע לך זה כבר מתחיל לעלות לי על העצבים כל התשובות האלה, והפרצוף הזה, זה עושה אותי משוגע.

אני אמרתי לך מקודם ואני אומר לך עוד פעם בשקט. אני קיבלתי אתמול מכות רצח בהופעה. אני הרוס אז אני הלכתי לגוטה לשתות קצת. אז שתינו קצת והוא גרר אותי ונגררתי. אני גמרתי בקבוק קונייק…

אז אני יודע. אני לא הייתי בסדר, אז ביקשתי ממך קודם סליחה. אז הנה, אני מבקש עוד פעם. סליחה. אני יודע. לא הייתי בסדר. אבל כמה כמה כמה מגיע לי? אה? כמה?

רגע, מה את חושבת, שאני לא יודע מה עובר עלייך? אני לא יודע כמה קשה לך? אני יודע!!!

מה אני עיוור? אני אדיוט…? אבל למה את לא חושבת גם קצת כמה קשה לי?

את רואה ערב ערב אני נוסע לדיסקוטקים המסריחים האלה עם האידיוט הזה בשביל מה?

מה אני נהנה מזה? אני הולך לרקוד? לחפש בחורות? תגידי לי?

זה בשביל לחם, לחם, בשביל בגדים, מים, חשמל, וזה משגע אותי, מילי, מטריף אותי. אבל יודעת זו התקופה הכי מחורבנת שהייתה לי בחיים. את רואה את זה, אני חמישה חודשים לא נגעתי בגיטרה. אני לא מסוגל. אני משוגע!

אז אחרי כל זה אני בא הביתה. אז מה אני רוצה? מה אני מבקש? אני רוצה שתעזרי לי. לא אז את בקושי עונה שלום. את עושה לי טובה. אני שואל אותך מה שלום הילדה, אז את עונה לי בסדר. מה בסדר, כן בסדר, לא בסדר. למי אני אלך, תגידי לי,ף אל מי יש לי ללכת? הרי את אשתי. לא? הרי אני אוהב אותך. לא? אני אוהב אותך. לא?

אוהב אותך, אוהב אותך, אוהב, אוהב, מה את רוצה שאני אקרע את הלב, שאני אתן לך את זה בכתב? מה??? אני מדבר אלייך מילי…!!! את יודעת מה מילי? עם התשובות האלה ועם הפרצוף וזה ועם מירב, אבל יכולה לשבת לי על הזין… הלו, הלו, בואי הנה. אם משהו לא מוצא חן בעינייך אז תלכי קיבינימט. טוב?"